Pol Newspaper Palestine Hebrew 1948 War Haganah Jewish Immigrants Ship Israel

ב-1 בינואר בשעה 12:00 לערך עלתה הספינה על שרטון כ-80 מטר מחוף נהריה והחלו בהורדת המעפילים לחוף באמצעות חבלים וסירות שהכינו לפני כן.

שוטרים ממשטרת עכו הגיעו לחוף במהרה, אבל באופן מפתיע וחסר תקדים הם לא הפריעו לירידת המעפילים לחוף, הבטיחו לעכב את הגעת הצבא הבריטי למקום ואפילו החישו את פיזור המעפילים. בתוך כשלוש שעות הורדו המעפילים מהספינה ופוזרו למקומות מסתור: כ-300 נותרו בנהריה והיתר פוזרו ביישובים יהודיים באזור.

גם הצבא הבריטי נהג באדישות מפתיעה: הודעה על הנחיתה נמסרה לבסיס צבאי סמוך לנהריה, אך הוא לא הוציא סיור כדי לבדוק אותה. לאחר השעה 14:00 הקיף לבסוף כוח צבאי את החוף לאחר שתצפית בריטית מבסיס סטלה מאריס שעל הר הכרמל הבחינה בהתקהלות שם. הבריטים החלו בזיהוי האנשים, שהיו רובם תושבי נהריה וקיבוצי הסביבה. אלו מהם שנשאו תעודות שוחררו מיד, ומרבית האחרים שוחררו בהתערבות ה"מוכתר" של נהריה. רק 12 בני אדם – שלא היו מעפילים - נותרו בידי הצבא.

לקראת ערב הוטל עוצר על נהריה, אך משום מה החלו בה חיפושים אחרי מעפילים רק למחרת בבוקר. במהלך החיפושים נלכדו 131 מהם. בסופו של דבר הסכימו השלטונות הבריטיים לבקשת הסוכנות היהודית שמעפילים אלו לא יגורשו לקפריסין ויישארו בארץ, והעבירו את המעפילים לידי אנשיה.

ההיסטוריון נחום בוגנר סבור שעל רקע ההגעה בהסכמה של 15,000 מעפילי אוניות הפאנים לקפריסין, לא ראו הבריטים טעם להתמיד ולרדוף אחרי כמה מאות מעפילים. יותר מזה, הוא סבור שכל מעשי כוחות הביטחון הבריטיים סביב נחיתת מעפילי הספינה מעידים על כך, שהדרגים הגבוהים של ממשלת המנדט העדיפו שלא לעסוק במצוד נמרץ אחרי המעפילים, משום שהשלטון הבריטי בארץ התקרב לסיומו והפינוי הבריטי ממנה כבר היה בעיצומו. ההסכמה להשאיר את המעפילים בארץ נבעה כנראה מכך שהבריטים היו מעוניינים בדילול מחנות המעצר בקפריסין לקראת סגירתם.