חוקת "ההגנה" נכתבה במאי 1948 על-ידי עו"ד נחום חת, היועץ המשפטי של ארגון "ההגנה" בשנים 1947-1948 והיועץ המשפטי הראשון של משרד הביטחון, כחלק מההיערכות לקראת המדינה שבדרך.
מטרתה הייתה לתת מענה לבעיות משמעת ועבריינות נוכח הלחימה והגיוס המאסיבי של חברי הארגון לשירות צבאי פעיל בעת מלחמת העצמאות.
חוקת ההגנה ספגה ביקורת, וזאת אף מדוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, אשר ראה בחוק שיפוט צבאי גורם מחנך אשר מהווה עמוד אש לגיבוש התודעה הממלכתית בקרב חיילי הצבא, ולא רק מכשיר משמעתי פורמלי.
הביקורת העיקרית על חוקת ההגנה היתה שזו לא הולמת את צבא ההגנה לישראל, משני טעמים: פורמלי - מדובר בחוקה שמחילה עצמה על חברי ''ההגנה'' ולא על חיילי צה"ל; ומהותי - החוקה התבססה על עקרונות אשר הנחו ארגון מחתרת, ואלו לא תואמים לעקרונות שאמורים להנחות צבא ממלכתי במדינה ריבונית.
חוקת השפוט של צה"ל אשר יצאה מעט מאוחר יותר נשענת רובה ככולה על חוקה זו.
30 עמ', כולל גם את תקנון בתי הכלא הצבאיים תש"ח – 1948
